נימוקי יוסף על יבמות ל׳

1 ואף על פי שנתן לה גט האחרון לא פסלה מן הכהונה. אם ימות בעלה הראשון דהא לאו גט הוא כלל שהרי היה בעלה חי:

2 מתני' ונשא את אתותה. לפי שהכתוב לא אסרה אלא בחייה:

3 מותרת לחזור לו. דקדושי שניה אינם כלום והרי ביאתה ביאת זנות ואמרינן בגמרא דף צה. אותה שכיבתה אוסרתה ואין שכיבת אחותה אוסרתה:

4 בקרובות שניה. לישא בתה דקיימא לן דף צז. נושאין על האנוסה ועל המפותה:

5 ושניה מותרת בבנו. דנושא אדם אנוסת אביו ומפותת אביו ומתניתין דלא כרבי יהודה שם דאסר באנוסת אביו ומפותת אביו:

6 מותר בשניה. אף על פי שהיתה שעה אחת אסורה עליו שריא ליה השתא דהא בחייה כתיב:

7 הראשון. דלפני מיתה ממזר:

8 האחרון. דלאחר מיתה דהא שריא ליה:

9 גמ' ואף על גב דאזיל וכו'. דעל כרחך מתני' לא מיירי אלא בהכי כדמוכח סיפא דר' יוסי וכדאיתא לקמן:

10 דאזיל אשתו וגיסו. כמו יצחק ועמרם שאינם אחים נשאו ב' אחיות ואשת של יצחק הלכה למדינת הים עם עמרם בעל אחותה ובאו שני עדים ואמרו ליצחק מתה אשתך דאילו בעד אחד לא שרי ליה למנסב לאחות אשתו דעד אחד לא התירוהו אלא לגבי אשה דוקא משום עגונא ואחד מהם או שניהם העידו לאשת עמרם שמת בעלה ונשא יצחק לאשת עמרם לאשה שהיתה אחות אשתו דכיון דמתה אחותה שריא ליה ואחר כך באת אשתו ועמרם גיסו אשת עמרם אסורה לעמרם וצריכה גט ממנו ואינה צריכה גט מיצחק אף על פי שנשאת כבר לאשה דליכא למטעי בהא שמא גרש זה ונשא זה ויאמרו מחזיר גרושתו משנשאת ואשת איש יוצאה בלא גט כדאמרינן גבי רישא דמתני' דף פח: דהאשה שהלך בעלה למדינת הים דאילו הכא ליכא למימר הכי שאפילו גרש גיסו את אשתו אין קדושין תופסין לו בה בחיי אשתו משום אחות אשה:

11 תאסר אשתו עליו. אשת יצחק ליצחק דנימא כיון שהיא אוסרת אחותה דין הוא שתאסר היא לבעלה ומדין ק"ו כדאיתא לקמן ושיצטרך גט האסורה אשת עמרם מיצחק האוסר ונמצאת אשת יצחק אסורה עליו משום אחות גרושתו:

12 כגון שקדש אחיו וכו' ושמע. האח שעומד כאן:

13 שמת אחיו. שהלך:

14 דאמרי אינשי. אי לא נסיבה גט מהך שלקחה לו לאשה יאמרו שמוציא לאשתו גמורה בלא גט דאילו הראשון יאמרו כשראו שאחיו לקחה שעשה כן משום שלא היה לאחיו הראשון שום קנין בה לפי שהקדושין נעשו על תנאי ולא השלימו התנאי נמצא שהקדושין בטלין למפרע וכדי שלא יאמרו כן דאשת איש יוצאה בלא גט מצריכה ר"ע גט משני. וכן הדין באחות אשה דעל ידי קדושין בלא נשואין. ומתני' מיירי בנשואין ואי אפשר לומר שנשאה בעלה שהלך בתנאי לפי שאם לא השלימו התנאי הוה עביד בעילתו בעילת זנות וליכא מאן דסבר כן אחר שלא שמענו בברור שהתנה ושנאמר מדעתנו שהתנה ושעושה בעילתו בעילת זנות ואם כן כשראו שזה הניחה כשבא בעלה על כרחם יאמרו שנשואי שניה זו שלקח אינם כלום שטעו שהיו סבורים שמת בעלה הלכך אפילו ר"ע מודה בהא דמתני' דלא בעיא גט מיניה ואשתו של יצחק שבאה מותרת ליצחק דלא הויא אחות גרושתו ופסק הריא"ף ז"ל דהכי הלכתא דבנשואין אינה צריכה גט אבל מן האירוסין צריכה גט כר"ע אף על גב דאיכא מאן דסבר דלעולם אחות אשתו ואשת אח ואשת איש שנשאת על פי ב"ד צריכות גט מזה ומזה ומפני שיש להם היתר לאחר איסורן דלא דמו לשאר עריות ואיכא למגזר שמא יאמרו בהיתר נשאת ויוצאה בלא גט ולא קא מפליג בין נשואין לאירוסין:

15 תניא וכו' והלא הדין שתאסר. ולהכי אצטריך אותה:

16 שאין האוסרה וכו'. שיש לה היתר בגט:

17 נאסר האוסר. נאסר בה. בעלה שהוא אוסרה לאחרים אינו דין וכו' שתאסר אשתו האוסרת את אחותה לכך נאמר אותה. וא"ת השתא לא מצריכין קרא דושכב איש אותה אלא להתיר אשה זו לבעלה שלא תאסר אף על פי שאוסרת אחותה לבעלה והך איסור דאחותה בשוגג נעשה כדתנן במתניתין שאמרו לה שמת בעלה וגם ליצחק אמרו שמתה אשתו ובשוגג ליכא ק"ו שיהא נאסר האוסר מק"ו דאשת איש דמזיד הוא דאילו בשוגג לא נאסר האוסר דמותרת היא לבעלה דכתיב והיא לא נתפשה הא נתפשה מותרת וא"כ לישתוק קרא מיניה דלענין שוגג בלא קראו דושכב איש לא נאסר האוסר בק"ו לפי שבתחלה קודם שקדש זה לאחת מן האחיות הוא היה מותר בכל הנשים שבעולם והיא היתה מותרת בכל אנשים שבעולם קדשה הוא אסרה והיא אסרתו מרובה איסור שאסרה מאיסור שאסרתו שהוא אסרה בכל אנשים והיא אסרתו בקרובותיה והלא דין הוא ומה הוא שאסרה בכל אנשים שבעולם שגגה באסור לה לא נאסרה במותר לה דהיינו בעלה דהא נתפשה היא שלא אסרתו אלא בקרובותיה שגג באסור לו דהיינו אחות אשתו אינו דין שלא נאסר במותר לו דהיינו אשתו וא"כ קרא למה לי וי"ל דאיצטריך קרא למזיד דאי לאו קרא כיון דבמזיד נאסר במותר לו הוה גזרינן בשוגג דידיה כדין אשה שהלך בעלה למדינת הים דאע"ג דמדאורייתא כיון דשוגנ היא שריא לבעלה גזרו בה רבנן ואמרו תצא והיינו משום דבמזיד דידה אסורה מדאורייתא:

18 אמר רבי יהודה לא נחלקו ב"ש וב"ה וכו' שפסל את אשתו. דדריש הכי קרא באש ישרפו אותו ואתהן וכי כל הבית כולו בשריפה אשתו מה חטאת אלא אם אינו ענין שיהיו שוות אתהן לשרפה תנהו ענין לאיסורא דלענין איסור נאמר אתהן שהשוה אותה ליה:

19 שבית שמאי אומרים פסל. מק"ו שאמרנו לעיל ומה במקום שבא על איסור קל וכו' ואותה לא דרשי:

20 וב"ה אומרים לא פסל. דדרשי אותה:

21 א"ר יוסי וכו' שלא פסל את אשתו. דדרשי אותה:

22 בבא על חמותו שב"ש אומרים פסל. דדרשי אתהן לאיסורא:

23 וב"ה אומרים לא פסל. דדרשינן אתהן לומר דבזמן ששתיהן קיימות הוא דאיכא שריפה בחמות אבל לאחר מיתת הבת ליכא שריפה בחמות אלא דוקא כרת כאשה ובתה דמינה ילפינן דכרת באשה ובתה כתיבא והתם קרא סתמא הוא לא פליג בין מחיים ולאחר מיתה וכן הדין באשה ובתה ליכא שריפה לאחר מיתת האשה אלא כרת לפי דשריפה ילפינן לה מינה דחמות וכי היכי דבחמות לאחר מיתת הבת ליכא שריפה כדכתיב אתהן הכי נמי באשה ובתה דיליף מינה לאחר מיתה ליכא שריפה וכמאן דאמר דון מינה ומינה וכן פסק הרמב"ם ז"ל:

24 אסרתה לאתתך. וא"ת ותתסר משום נטען דאמרינן הנטען מן האשה אסור בבתה וי"ל דהא אמרי' התם דאם כנס אין מוציאין וכ"ש הכא שכנסה כבר בהיתר:

25 פסקא ר' יוסי אומר וכו' מאי קאמר ר' יוסי. כל שפוסל וכל שאינו פוסל:

26 אילימא דקאמר ת"ק הכי כל היכא דאזול אשתו וגיסו למדינת הים אשת גיסו אסירא ואשתו שריא וא"ל ר' יוסי כי היכי דאשתו לא אסיר' אשת גיסו נמי לא אסיר' דכל שלא נתן גט לא אסיר' על בעלה דאשה שהלך בעלה למדינת הים משום דאית לה גט מזה ומזה הוא דאמרינן תצא מזה ומזה והכא כיון דאשתו שריא לא נתן לה גט דהויא אחות גרושתו אם כן מתני' לא צריכה כלל בההוא לישנא אלא דלימא הכי כל שאינו פוסל ע"י עצמו אינו פוסל ע"י אחרים או דילמא לאידך גיסא דהכי א"ל רבי יוסי כי היכי דאשת גיסו אסירא אשתו נמי אסירא משום דס"ל דקנסינן לאשת גיסו בגט כדין אשה שהלך בעלה למדינת הים דצריכה גט מזה ומזה וא"כ אשתו נמי אסירא עליה משום אחות גרושתו ואכתי קשיא לישניה דאמר כל שאינו פוסל מאי עבידתיה א"ר אמי וכו' כל שאינו פוסל ארישא קאי דאיירי באינו פוסל ע"י אחרים דאיירי לעיל בנשאת ע"פ עדים וכו' וההיא מותרת לבעלה וקתני סיפא ואח"כ באת אשתו מותרת לחזור לו ל"ש על פי עדים שאמרו לו מתה אשתך ולאחות אשתו אמרו מת בעליך דאשת גיסו שריא לחזור לבעלה ל"ש על פי עד אחד דאשת גיסו אסירא אשתו שריא וקאמר לו ר' יוסי בעל פי ב"ד שהוא עד אחד פליגנא עליך דהואיל ופוסל ע"י אחרים פוסל ע"י עצמו דאיסורא תלינן בגט דהא בהא תליא שיאמרו גרש זה ונשא זה וכו' אבל ע"פ עדים מודינא לך דכיון דאשת גיסו שריא ולא צריכה גט אשתו נמי שריא באין ספק וא"ת הא קי"ל כרבנן דאמרי דאפי' על פי עדים תצא מזה ומזה וצריכה גט מזה ומזה וא"כ איך שוין ת"ק ורבי יוסי ע"פ עדים דשריא אשת גיסו אגיסו י"ל דהתם כעין גזירה דרבנן כדי שתדקדק האשה הרבה ולא אמרו בכי הא שהיא מילתא דלא שכיחא דאשתו וגיסו שהלכו ושהעיד על שניהם שמתו ונשא הוא אשת גיסו מילתא דלא שכיחא היא לפיכך אוקמוה אדינא למימר מאי הוי לה למיעבד כיון שהעידו שני עדים בדבר ושריא נמצא לפום האי אוקימתא דת"ק סבר דאשת גיסו שנשאת בעד אחד בלא גט נמי אסרינן לה אגיסו ולזה אמר דאשתו שריא דלא הויא אחות גרושתו ורבי יוסי סבר דגט ואסורא כי הדדי נינהו ואי אסרינן לה אגיסו גט נמי צריכה וא"כ אשתו לא שריא:

27 לעולם אסיפא. כדנקט ואזיל סדרא דמתני' בשנשאת בעד אחד ומאי פוסל ואינו פוסל איכא חדא דאזול אשתו וגיסו למדינת הים וחדא דאזול ארוסתו וגיסו וקא"ל ר' יוסי אשתו דליכא למימר תנאי הוה ליה באשתו ראשונה וכ"ע ידעו דנשואי שניה בטעות הם ולא אתי למימר גרשה בעלה ונשאה זה דהא אפי' גרשה בעלה אסורה להאי ומידע ידעי דאטעינהו סהדי ולא דמיא לשאר אשה הנשאת בעד אחד דהתם הוא דאתא למימר גרש זה וכו' ואם מחזירה אמרי זה מחזיר גרושתו משנשאת אבל היכא דהואי קמייתא ארוסתו דאיכא למימר תנאה הוה בקדושין סברי אינשי דנשואי שניה נשואין גמורין דאמרי גרשה בעלה ונשאה זה ואי משום אחות אשה תנאי היה לו בקדושי הראשונה ולא נתקיים אי הדרא אשת גיסו לבעלה אמרי אינשי מותר להחזיר גרושתו משנשאת הלכך פוסל הוא ע"י אחרים ואהני מעשיו ופוסל נמי ע"י עצמו:

28 הלכה כרבי יוסי. וכתב הרי"ף ז"ל לא איתברר הא דאמר שמואל הלכה כרבי יוסי אליבא דמאן אי אליבא דר' אמי אי אליבא דר' יצחק נפחא וכיון דלא אתברר כמאן מינייהו פסק לא שריא לאשת גיסו אגיסו מספקא: